התיר את מכירת הקרקעות לגוי בשמיטה, היתר הידוע בשמו היתר מכירה. תשובתו הובאה באריכות בילקוט יוסף

התיר לאשה ללכת בלי גרביים ברשות הרבים: בספר “אוצר דינים לאשה ולבת” (פרק ס’ אות ד’ בהערה, מהדורת תשס”ה עמוד תשפ”ה): של הרב יצחק יוסף, הביא פסק הלכה מהרב עובדיה יוסף המתיר לאשה ללכת בלי גרביים “ובתשובה כתב יד לאאמו”ר שליט”א האריך בזה, והעלה דבוודאי ראוי ונכון לכתחילה ללבוש גרביים בכל אופן, ומכל מקום המקילות בזה מסיבה שהיא, יש להן על מה לסמוך”.

התיר לשמוע שירת אשה דרך מכשיר רדיו או תקליט וכדומה, כשהשומע אינו מכיר את הזמרת‏[43]; ראה: שו”ת יביע אומר חלק א’ או”ח סי’ ו’). ובשו”ת יביע אומר חלק ט’ (או”ח סי’ ק”ח אות מ”ג) חזר והתיר גם למי שראה תמונתה: “ומה שכתבתי שם (ביבי”א הנ”ל) שאם ראה אותה בתמונה גם כן אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית (ה:) האומר רחב רחב מיד נקרי, “ביודעה ומכירה”, זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלוא קומתה, וכ”כ הגאון רבי יוסף חיים בספר בן יהוידע (תענית ה:), שאם ראה אותה בצורה ותמונה בלבד, אין לחוש. ואף לגבי השומע קולה, והכירה בתמונה בלבד, אין לחוש” דברי הרב יוסף.

התיר בשעת הדחק ללמד בנים ובנות יחד, עד גיל תשע. מתוך תשובתו: “ראוי להחמיר בדבר כל שיש אפשרות להקים בית ספר נפרד, הא לאו הכי יש להקל בשעת הדחק בקטנים וקטנות ללמדם במחלקה אחת, וכל זה בקטנים ביותר שאין להם יצה”ר כל כך. אבל בילדים שהם עכ”פ למעלה מגיל תשע בוודאי שיש להחמיר בכל אופן”” (שו”ת יביע אומר חלק ד’ אה”ע סי’ ד’. ראה שם)

התיר לאשה נשואה לגלות משערות ראשה כאצבע אחת או שתיים; מלשונו: “הנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן על מה שיסמוכו” (שו”ת יביע אומר חלק ד’ סי’ ג’. ראה שם). וכן כתב בנו הרב יצחק יוסף: “לעניין שיעור השיער שמותר מן הדין לגלות מלפנים על הפדחת או הצדעיים, מרן אאמו”ר שליט”א מורה ובא שהוא כשיעור ב’ אצבעות לערך (כארבעה ס”מ), ונכון יותר כשיעור אצבע אחת בלבד” (בספר “אוצר דינים”. עמוד תשע”ז בהערה).

התיר לרווקות ללכת בשערות סתורות (שיער שאינו אסוף), ראה שו”ת יביע אומר (שם). מדבריו שם: “וראיתי להישועות יעקב… אף שהמג”א כתב לאסור בסתורות, העולם נהגו להקל ויש להן על מה שיסמוכו. ע”ש. ופוק חזי מאי עמא דבר, שאפי’ אצל החרדים לדבר ה’ הבתולות הולכות בפירוע ראש ובשערות סתורות. ולכאורה יש לומר שאף המג”א יודה להקל במקום שנהגו היתר בדבר”.

התיר לנשים אלמנות וגרושות ללבוש פאה נכרית ככיסוי הראש: ראה שו”ת יביע אומר (שם). מדבריו שם: “עכ”פ כאן [בפאה נכרית] שאף בנשואות יש מקילים, גם ברה”ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה”.

הרב יוסף מדגיש את תפיסתו בדבר עדיפותה של מסורת הלימוד הספרדית על זו האשכנזית, באשר הספרדית שמה את הדגש על בקיאות, בשעה שהאשכנזית מעדיפה לעתים את הפלפול. כמו כן הוא מעדיף את שיטת הלימוד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. בהספד שנשא לזכר הרב יעקב עדס, רבו בישיבת פורת יוסף הוא אמר:

המנוח הדגול שהיה מורנו ורבנו בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה לימדנו להועיל לעסוק בתורה לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא ולא בפלפולי סרק אשר תזרם ורוח תשאם. לצערנו ישנן ישיבות (פוניבז’ ועוד) שהלומד ביורה דעה צריך להתחבא בחדרי חדרים פן ירגישו בו ויקראוהו “בטלן” שלמד “פסק” הלכה, וכבושת גנב כי ימצא וכדי בזיון וקצף‏[. לטענתו של הרב יוסף, ההתרכזות בפלפול על חשבון הבקיאות מביאה לידי חוסר ידע, דבר המוביל לחומרות הלכתיות, שכן נעלמים מהפוסק אותן פסיקות וגישות מקלות שעליהן הפוסק יכול לסמוך ולהקל.