בשנת תשמ”ד הוקמה מועצת חכמי התורה בהנהגתו של הרב יוסף זצוק”ל.  לקראת התמודדותה של התנועה שהקים בבחירות לכנסת האחת עשרה. מאז הפך למנהיגה הבלעדי והבלתי מעורער של התנועה.

באמצעי זה יכול היה הרב יוסף להגשים את חלומו להעצמת עולם התורה הספרדי: רשת ישיבות, מוסדות חינוך, פעילות חברתית והחזרה בתשובה. באמצעות התנועה הוא זכה למעמד ציבורי שכמותו לא היה לו מעולם — דמות מרכזית בחיים הציבוריים, ממליך מלכים פוליטי שכל בכירי המדינה משחרים לפתחו ומנהיגו הנערץ של כלל הציבור המזרחי בישראל, גם אלו שאינם מצביעי התנועה. הוא הקדיש מזמנו לעיסוק הפוליטי מספר דקות ביום לעצה והכוונה. כשאת כל שאר היום קידש להפצת תורתו הן בלימוד וכתיבת פסקים לרבים והן בהרבצת תורה בשיעוריו המאלפים.