סיפר בנו של מרן זצ”ל, הראשון לציון, הרה”ג יצחק יוסף שליט”א, את אשר ראו עיניו בשעת מעשה: “היה זה לפני למעלה מ-30 שנה. הסבא, הרב אברהם פטאל זצ”ל, חמיו של מרן, נפל למשכב, ואושפז בבית החולים. מרן לקח אותי עמו, והלכנו יחדיו לבקר את סבא. כאשר סבא ראה את אבא הוא החל לבכות, והתחנן שרצונו להמשיך לחיות. תחנוניו של חמיו נגעו ללבו הטהור של מרן, והוא החליט לעשות מעשה. הוא תפס בידו של סבא, ותוך כדי שהוא אומר לו את מאמר התלמוד: “יהב ליה ידיה ואוקמיה” [-נתן לו את ידו וריפאו] משכו אליו. כך שילש מרן את המעשה שלש פעמים. לאחר מכן שאלו: “חביבים עליך ייסורים?”, וסבא ענה [בהוראת מרן]: “לא הם ולא שכרם”. לאחר זמן קצר התוצאות ניכרו בעליל, סבא חזר לאיתנו, והמשיך לחיות עוד הרבה שנים”. [להבנת המעשה נציין, כי מסופר בתלמוד (ברכות ה,ב), שכאשר חלה רבי יוחנן, נכנס לבקרו רבי חנינא. שאלו רבי חנינא: “חביבין עליך יסורין?”, אמר לו רבי יוחנן: “לא הן ולא שכרן”. אמר לו רבי חנינא: “תן לי ידך!”. מסיימת הגמרא את המעשה במילים: “יהב ליה ידיה ואוקמיה”, כלומר, נתן לו רבי יוחנן את ידו והעמידו רבי חנינא מחוליו].