באחת השבתות ערך מרן בעת פתיחת ההיכל “מי שברך” עבור הזקוקים לישועה ורפואה. אנשים רבים ניגשו למרן, בבקשה שיזכיר את שמות קרוביהם לרפואה וכדומה, את כולם הזכיר מרן ובירכם. בין הניגשים לקבלת הברכה היה אף אדם מסוים שביקש ממרן שיברך את אחותו ללידה קלה, וחזר על בקשתו מספר פעמים, אך מרן התעלם מבקשתו, ועשה את עצמו כלא שומע. בסוף התפילה, ניגש הלה שוב אל מרן בבקשה שיברך את אחותו ללידה קלה, ומרן התעלם מבקשתו. חזר האיש למקומו במפח נפש. במוצאי שבת, התקשר אותו אדם לבני משפחתו והתעניין בשלום אחותו. בישרו לו בני משפחתו, כי כבר ב”ליל שבת” ילדה אחותו בשעה טובה ומוצלחת. עתה הבין האיש, מדוע סירב מרן ב”יום שבת” לברך את אחותו ללידה קלה…