בבניין בו התגורר מרן התקיימה אסיפת דיירים לדון בענייני הבניין המשותף. יושבת ראש “ועד הבית” דרשה שגם מרן יגיע לאסיפה. מרן, אשר כל רגע שלו היה קודש ללימוד התורה, שלח את נהגו שיופיע במקומו, אך היו”ר לא ויתרה, ודרשה במפגיע שמרן בעצמו יבוא לאסיפה. מפני דרכי שלום סגר מרן את ספריו והגיע לאסיפה. בגמר האסיפה, רגליה של האישה הנ”ל לא נשמעו לה, והיא לא הצליחה לקום מכיסאה… או אז ידעה היא שקיבלה את עונשה על שזלזלה בכבוד התורה. הלכו כמה שכנים וסיפרו למרן את הדבר, ואמרו לו, שהיא מאד מצטערת על שפגעה בכבודו, והטריחה אותו חינם. מרן ירד מיד לברכה, וביקש ממנה שתקבל עליה לכבד תלמידי חכמים. רק לאחר שהיא קיבלה עליה לכבד תלמידי חכמים היא הותרה מכבליה ויכלה לקום.